<h1>ספר הנייר הלכ' סוכה</h1>
<h2>דף ב.</h2>
בסכת תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסכת. למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים. ופי' סוכה על שם סכך. סוכה שהיא גבוה למעלה מעשרים אמה פסולה, ושאינה גבוה עשרה טפחים פסולה, ושחמתה מרובה מצילתה פסולה. ודווקא בסכך פוסל חמתה מרובה מצילתה אבל בדפנות לא דהלכה כרבנן. ואם צלתה כל כך רב שאין הככבים נראים מתוכה או החמה פסולה.
<h2>דף ז.</h2>
והלכה דצריך שתי דפנות כהילכתן ושלישית אפי' טפח וגם השתים יכול כולם לעשות צורת פתח אע"ג דפרוץ מרובה, ובלבד שלא יהא הפתח רחב יותר מעשרה טפחים, ודופן השלישי דסגי בטפח והוא שיש בו צורת פתח, דהילכתא כאידך לישנא דאמר דצריכא נמי צורת פתח. הגהה. אמרינן בפ"ק דסוכה ג' לשונות, א' ואינה ניתרת אלא בצורת פתח, פי' מעמיד קנה של חצי טפח בזוית דופן זה וקנה של חצי טפח בזוית דופן אחר וקנה על גביהן. ולשון שיני, וניתרת נמי בצורת פתח, שאם הקנים אינם יוצאים אלא משהו וקנה על גביהן דניתרת, ולשון שלישי וצריכה נמי צורת פתח, פי' שיהא הקנים יוצאים אצל הדופן מטפח רחב וקנה משהו בזוית אחד וקנה על גביהן, וכן הלכה כלשון אחרון. לשון רש"י. עכ"ל.
<h2>דף ח:</h2>
סוכה גוים וכיוצא בהם וסוכה מ"מ כשירה ובלבד שתהא מסוככת כהילכתה ועשוייה לצל.
<h2>דף ט.</h2>
ואסור להסתפק מעצי סוכה כל שבעה, שנ' בו לי"י דכתי' חג הסכות שבעת ימים לי"י, מה חגיגה לי"י אף סוכה לי"י כחגיגה. וכן מנויי סוכה, כגון מיני סדינים המצויירין וכל מיני פירות, אסור להסתפק מהם עד י"ט האחרון של חג. ואם התנה עליה' הכל לפי תנאו, והוא דא' איני בודל מהם כל בין השמשות דאכתי לא חל עלייהו קדושה. הגהה. רבי' משה פי' כי תנאי אינו מועיל בסוכת החג משום סתירת אהל. עכ"ל.
נפלו עיטורי סוכה בשבת אסורי' באכילה ואף לטלטלו, נפלו בי"ט אסורי' באכילה ומותר לטלטלו. נפלו בחול אסורין באכילה ומחזירין למקומה ולמה אסורין באכילה מפני שהוקצו למצוה, ואם התנה עליהם מתחילה בשעה שתלה אותם ואמר כשארצה אטול הרי זה מותר.
תניא בתוספתא, אין נוטלין עצים מן הסוכה ואפילו בי"ט האחרון של חג ואם א' כל זמן שארצה אטול הרי זה מותר. לה"ג.
<h2>דף י.</h2>
פירס עליה סדין או כל דבר הראוי לתשמיש הבית ופירסו לנאותה או שלא ינשרו העלין על השולחן פסולה. והני מילי למעלה אבל מן הצדדין כדי לנאותה כשרה. הגהה. נמצא בתשובת הגאונים דהא דקתני פירס עליה סדין או תחתיה מפני הנשר פסולה, היינו דווקא כשחמתה מרובה מצילתה בלא סדין, אבל אם אין חמתה מרובה מצילתה אין הסדין פוסל. ע"כ.
<h2>דף י:</h2>
הגהה. רב אלפס. איתמר נויי סוכה המופלגים ממנה ד' טפחים והוי כסכך תחת הסכך, ר' נחמן אמר כשירה ורב חסדא ורבא בר רב הונא אמר פסולה. וק"ל כוותי', דיחיד ורבים הלכה כרבים ופסולה. ונויי סוכה אין ממעטין בסוכה לא להכשיר כשהיא גבוה למעלה מעשרים אמה ולא לפסול למעטה כשהיא פחות מעשרה. עכ"ל.
וכילה שאינה גבוה עשרה טפחים מותר לישן בתוכה ולאו אהל הוא, ואעפ"י שיש לה גג טפח. ושיעור סוכה קטנה שבעה טפחים והלכה כרבנן והוא במחזקת ראשו ורובו ושולחנו. סוכה גזולה ושאולה כשירה.
<h2>דף יב.</h2>
הגהה. כתב הר"ר ברוך חיים יש שרוצים לפסול סוכה שעשאו הסכך קודם לדפנות דסכך בלא דפנות פסול וא"כ הוי עשוי בפסול וכן מי שעושה סוכה תחת הגג ואח"כ סותר הגג, והרב מאייוורא אומר דמותר גמור, ומביא ראיה מההיא דאמ' החוטט בגדיש אם יש שם חלל טפח מתחילה כשרה, כלומר שעושה בידים האהל מטפח ואח"כ חטט והשלים לעשרה, דכיון דעשה סכך מאותו אוהל לא הוי מן העשוי והוי כמו חוקק להשלים דאמ' כשירה. ואע"ג דבשעת הסכך לא היו מחיצות דמחיצות פחותות מעשרה ואפילו הכי כשר כשעשה המחיצות בחטיטה. וק' לר"י מה יקרא שמו עשוי בפסול, והשיב הרב כי יקרא שמו עשוי בפסול כגון מחובר שהדלה ואח"כ תלשו, אבל פסול בדבר אחר שיסיר הפסול יהא כשר. ע"כ לשונו.
<h2>דף יג:</h2>
חבילי קש וחבילי עצים אין מסככין בהם עד שיתירם. הני צריפי דאורבני, פי' מקום שעושין ציידי עופות וחיות בור בארץ ונותנין סביבו בראש עצים קטנים תחובים בארץ, ומביא קנים דקים ועושין מהם כמין שלשלת, וקושר הראש אחד לעץ התחוב בקרקע, והולך ומסבב ומעלה בגובהו של אדם, ולמעלה קושר הראשים הנקרא ראשי מעדנים וקושרי' שלא יתפרקו ויושבי' שם ואורבים, אם התיר ראשי מעדנים למעלה כשירה, ואע"ג דאגידי מתתאי, אגד שאינו עשוי לטלטל לא שמי' אגד. אגד בחד לא שמי' אגד, כמו אותם איסורייתא דקנים הבאים למכור בשוק והאיסור בפשוט וקשור לבדו וכן כל אחד, וקושר אח"כ עשרים או שלשים בכרך אחד, וכשהוא בשוק מתיר קשר העליון ונשאר כל אסוריית' לבדו, אותו אגד אין צריך להתיר.
<h2>דף טז.</h2>
ודפנות שהרחיק מן הסכך בגובה או מן הקרקע למטה עשרה טפחים פסולה. הרחיק הסכוך מן הדפנות ג' טפחים פסולה, פחות מג' כשרה, ואעפ"כ אינם ישינים תחת אותו אויר. והרחיק ד' אמות היינו שהרחיק הסכך מרוחב הסוכה ולדופן. עשאה תחת האילן, או תחת הגפן, או כל דבר מחובר אם לא קצץ פסולה, אם קצצן והסכוך מרובה מהן מנענע אותן הענפים וכשרה או אם בטלו ברוב סכך כשר.
<h2>דף יז.</h2>
דופן עקומה, היינו בית שנפחת באמצע וסיכך על הפחת והוא קרוב לדופני הבית ארבע אמות פסולה, פחות ארבע אמות כשירה, דאמרינן דופן עקומה, דחשבינן לסכך פסול המגיע לדופן כאילו הוא נעקם ונכפף, ואינו רוצה לומר כאילו הדופן עקום ונכפף והולך תחת הסכך הפסול ומגיע לסכך הכשר ומוציא הסכך פסול מן הסוכה, דבאוירה נמי למה פוסל בג' לימא דופן עקומה להוציא האויר חוץ לסוכה. כן פי' רש"י בלשונו פ"ק דסוכה. וגוד אסיק מחיצתה ולבוד ודופן עקומה הני תלת מילי הלכה למשה מסיני הם.
והלכתא אויר פוסל בג' טפחים בין בגדולה בין בקטנה. סכך פסול פוסל בארבעה בסוכה קטנה דווקא.
<h2>דף יח.</h2>
אויר בשלשה טפחים פוסל בסוכה גדולה, בסוכה קטנה אם מיעטן כשר, ואם לאו פסול, דפחות מג' כלבוד דמי, אפושטי"ץ בלע"ז, ואפילו באמצע סוכה כרב אחא.
<h2>דף יט:</h2>
סוכה עגולה כצריף שמגיע ראשי קני הגג לארץ פסולה, מאחר שאין לה גג. ובכילה יש לה גג אסור לישן בסוכה, אם לא משום באקי, מוקריאש בלעז, או במצטער, אבל אין מצטער אסור.
וסוכה דירת ארעי בעינן. כילת חתנים, הוא שנותנים שני מקלות אחד במראשות' המטה ואחד במרגלותיו ופורסין מקל מראשון לשני ונותנים עליו בגד ושוליו נופלין מכאן ומכאן ואין לה גג טפח מותר לישן תחתיה בסוכה, ואם יש לה גג פסולה משום סוכה תחת סוכה. הגהה. כגון ארבע מקלות לארבע זויות המטה ומקל עליהן מזה לזה ובגד פרוס עליהן. עכ"ל.
<h2>דף כד:</h2>
הגהה. אין עושין הד' מחיצות מיריעות דילמא נפל דהוי מחיצה שאינה יכולה לעמוד בפני רוח מצויה, ואם ארג מחיצה מקנים פחות מג' בין זה לזה עושה. ופטיי"ל מותר לסכך בו, וכן בערבה וגמי ושיפה, אבל לא בנסרים אפילו פחותים מד' טפחים. העושה סוכתו בבית יסיר כל הלאט"ש בלע"ז, או יפקפק ויסיר אחת מבנתיים. ויש מחמירין להסיר הכל כשהסוכה תחת הגג, והר"ר ברוך חיים לא היה מקפיד. ורבינו יחיאל היה זוקף מעט ערבה מן הסכך לגג לערב הכל ולהיות אחד. ע"כ.
<h2>דף כו.</h2>
חולים ומשמשהם פטורין ואפילו חש במיעיו או בראשו או בעינו כר' יוסי שהתיר לרבן גמליאל ולמשמשו. מצטער פטור מן הסוכה, דמצטער משום בוקי או משום סירחא. שלוחי מצוה פטורין. האבל חייב בסוכה. החתן וכל בני חבורתו פטורין כל שבעה ימי משתה, שאין שמחה אלא בחופה. הולכי דרכים ביום פטורים ביום וחייבים בלילה, בלילה פטורים בלילה וחייבין ביום. שומרי גנות ופרדסים פטורין בין ביום ובין בלילה שאם ידע הגנב שהשומר יקבע מקומו ילך ויגנוב, דפרצה קוראה לגנב. הגהה. מכאן ראייה לעושה יין בכרם בסוכות שפטור מן הסוכה. ע"כ.
וחוץ לסוכה אסיר למיקבע סעודתא אם לא אכילת עראי, והוא כדטעים צורבא מרבנן כד עייל לכלה, והוא שיעור כביצה. והלכה דפת מכביצה ומעלה צריך סוכה אבל פחות מכביצה אין צריך סוכה. והלכה דפירות לא בעו סוכה.
<h2>דף כז.</h2>
והלכה כרבנן דא' דאכילה אין לה קצבה חובה, חוץ מלילה ראשונה של חג, דילפינן חמשה עשר מחג המצות. והתם כתי' בערב תאכלו מצות, הכתוב קבעו חובה. ועושין סוכה בחולו של מועד, וכן יוצאין בסוכת חבירו, בהני ג' מילי הלכה כרבנן.
ואם טעה ולא הזכיר יעלה ויבא בברכת המזון בי"ט אין מחזירין אותו לבר לילה ראשון של פסח ושל סוכות דחובה עליו לאכול כדפי'. ועכשיו שאין אנו ישנים בסוכה סמכינן אהא דחולה שיש בו סכנה ואנו יש סכנה מפני לסטים. רב אלפס.
<h2>דף כז:</h2>
הגהה. והלכה כרבנן דאמ' יוצאין מסוכה לסוכה לאכול היום בזו ולמחר בזו, וכן לישן. ולא כר' אליעזר דאמר אם אכל בסוכה זו היום אינו אוכל בסוכה אחרת למחר, דכתיב שבעת ימים סוכה לשבעה ימים בעינן. לשון רש"י. עכ"ל.
<h2>דף כח.</h2>
מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית אסור גזירה שמא ימשך אחר שולחנו.
הגהה. פרק הישן רוצה לומ' דנשים פטורות דכתיב כל האזרח, אזרח משמע הבאים מאותן אזרחי' שהם נשים ואנשים, לשון רש"י, וה"א ממעט להו דמשמע המיומן שבאזרחים.
<h2>דף כח:</h2>
נשים ועבדים וקטנים, זהו כשנעור משנתו (ואינו) קורא אימא אימא, פטורין מן הסוכה.
היה אוכל בסוכה וירדו גשמים ויצא לאכול חוץ לסוכה ופסקו אין מטריחין אותו לעלות ולחזור בסוכה, וכן הישן אין מטריחין אותו עד שיאיר היום.
וכל השבעה ימים אוכל וישן בקבע בסוכה ודירת ביתו יעשה עראי. היו כלים נאים, מצעות נאות מעלן לסוכה. אוכל ושותה ומטייל בסוכה. היה אוכל בסוכה וירדו גשמים הרי זה נכנס בביתו מיד שירדו לתוך הסוכה טיפין. הגהה. ופי' רבי' יהודה אע"ג דמותר לאכול חוץ לסוכה משום גשמים מ"מ צריך לאכול בסוכה לילה הראשונה אפילו ירדו גשמים דחובה הוא כדפי', אך מ"מ די בכזית פת דגמרינן ממצות, ודי בכזית.
<h2>דף כט.</h2>
הגהה. הא אמ' הישן אין מטריחין אותו עד שיאור, בפ' הישן יש שתי לשונות חד שיאור המזרח וחד עד שיעור עמוד השחר שהוא קודם לכן. וה"ק אם הקיץ משנתו בלילה אין מטריחין לעלות עד שיעלה עמוד השחר, לא הקיץ אין מקיצין אותו עד שיאור המזרח ויבא זריחת השמש. לשון רש"י.
<h2>דף מו.</h2>
וכל זמן דעייל איניש לסוכה צריך לברוכי לישב בסוכה, ואפי' עייל עשר זימנין ביומא למיכל או לישן צריך לברך. הגהה. ור"ת פי' כי ברכה דאכילה פוטרת שינה וטיול. הגהה. וכל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן, פי' בשעת העברת הברכה יתחיל המצוה, כמו באו שני בני אדם ההולכים וזה עובר חבירו כמו ויעבור מלכם בראשם. עכ"ל.
<h2>דף מז.</h2>
והלכתא סוכה ואחר כך זמן, ואע"ג דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם הכא שאני. והלכתא אומר זמן בשמיני עצרת דרגל בפני עצמו הוא, וכן בכל שאר מועדי השנה לבד משביעי של פסח לפי שאין חלוק בקרבנותיו. אין מברכין שהחיינו בעשייתו דאקידושא קא נפקינן לן ביה.
<h2>דף מח.</h2>
וכל שבעה יומי דמטללתא כל מניא דאכל בהון מפיק לברא דמטללתא משום כבוד יו"ט. לבתר דשלימו ז' ימי סוכה לדידן דמספקא לן בשמיני יתיבי יתבינן, ברוכי לא מברכינן, ובעי בשמיני למיכל סעודתיה בסוכה, פסלינן לה במאני מיכלא או מדליק בה שרגא.
<h2>דף נו.</h2>
והלכתא סוכה ואחר כך זמן, ואע"ג דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם הכא שאני. והלכתא אומר זמן בשמיני עצרת דרגל בפני עצמו הוא, וכן בכל שאר מועדי השנה לבד משביעי של פסח לפי שאין חלוק בקרבנותיו. אין מברכין שהחיינו בעשייתו דאקידושא קא נפקינן לן ביה.
